החרדה מהחרדה

חרדות ופחדים הם מנגנוני הגנה השומרים עלינו מפני סכנות, אדם לא נוסע על 200 קמ"ש משום שהוא מפחד, ופחד זה שומר עלינו. אפשר לדמות את מנגנון הפחד כאזעקה המתריעה על איום וסכנה, בהתאם לכך הגוף מגיב בהתאם, המוח מפריש חומר הנקרא אדרנלין ותפקידו לעלות את הפוקוס ואת יכולת ההישרדות בעת סכנה, דופק הלב עולה וקצב הנשימות הופך להיות מהיר על מנת לספק חמצן ודם למוח, ברגע שהסכנה חלפה המוח משדר לגוף שיש לחזור לשגרה ולהרגיע את המערכות.

לעיתים קורה שמנגנון ההגנה שלנו פעיל אזעקת שווא, וכך הגוף שלנו מגיב בחרדה בעוד אין איום אמיתי, הבעיה מתחילה שאין שדר המאפשר למוח לומר: :חדל הסכנה חלפה",

אם כן כיצד מכבים את מערכת אזעקת השווא?

יתרה מזו מערכת זו נכנסת ללופ ואדם מוצא את עצמו חרד מעצם העובדה שהוא חרד, מחשבות כמו: "הינה החרדה חזרה" "כיצד אוכל להירדם הלילה" מפעילות ומחזקות את מערכת ההתראה ואדם לא מוצא כלים שירגיעו את המערכת.

שלב א:

הגוף לא יכול להישאר לאורך זמן במצב של מתח וחרדה אלא אם כן הוא מקבל שדר להמשיך כך לכן בכדי להרגיע את המערכת העצבית פשוט צריך להיות מוכן לחוות אותה ולקבל את המצב, כאשר המוח חווה שאנו לא נלחצים מהלחץ, ולא מפחדים מהפחד הוא מתחיל פעולה הנקראת הכחדה, באופן אוטומטי רמת המתח יורדת. לכן מעכשיו במקום לומר: "אני רוצה להירדם ואני לא מצליח" אפשר לומר: "אני רוצה להישאר ער עד שאתעייף". וכשמגיעה חרדה פשוט להתחבר אליה לחוות אותה לרצות אותה, משפטים כמו: "זה אזעקת שווא" "אני מקבל את החרדה כמו שהיא" "אמשיך לתפקד עד כמה שאפשר עם החרדה" עוזרים לה להיכחד עם הזמן.

שלב ב:

תרגול- תרגול- תרגול. כשיש לאדם חרדה ממעליות ככל שהוא יעלה שוב ושוב ויראה שלא קורה כלום בסוף מנגנון החרדה יפסיק להתריע על עליה במעלית, וככל שאדם ימשיך את שיגרת חייו עם החרדה עם הזמן המוח יפסיד להפעיל את מנגנוני ההגנה.

לצד פעולות אלה ניתן לבצע הרפיות בכול יום בזמן קבוע בכדי לאמן את הגוף והמוח להיות במצב רגוע.